<h1>ראבי"ה סימן תשט"ז</h1>
<h2>דף ד:</h2>
אמר רבי יוחנן עצים שנשרו וכו'. רבי יוחנן לטעמיה דאית ליה מוקצה מחמת איסור, בפרק כירה הלכה מטלטלין נר חדש. ובשאר מוקצה פסק רבי יוחנן כרבי שמעון בסוף מסכת שבת. ודכוותיה פליגי התם רב אחא ורבינא. ולקמן גבי אפרוח שנולד ביום טוב [שמואל] ואיתימא רבי יוחנן [אמר] מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה, הא לאו הכי אסור. ומיהו יש לדחות דאסור משום משקים שזבו, ורבי יוחנן לטעמיה. וכן לשמואל אף על גב דסבירא ליה כרבי שמעון הכי גזרינן משום פירות הנושרין. אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקם. ונראה דאפילו [לכתחלה] נמי תקנתא לריבויי, דמדרבנן מבטלין איסור לכתחלה, אבל לא מדאורייתא. ואף על גב דטילטול מוקצה משום הוצאה, כדאיתא בפרק כל הכלים, ומיהו מדרבנן היא. ודכוותיה אמרינן במסכת בכורות אמר שמואל תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב. ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטל הני מילי היכא דאיתא לאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלי קלי איסוריה. ונראה לי בדרבנן היכי דלא הוי דבר שיש לו מתירין לכתחלה מבטלין אפילו איתא לאיסורא בעיניה, שלא הוצרך התלמוד לחלק ביניהם אלא לרב אשי ומשום דיש לו מתירין. והני מילי בדבר שהוא מדרבנן ואין לו שורש מן התורה דוגמא מפורש וליכא למיגזר, אבל סתם יינן שהוא מדרבנן כיון דכתיב ישתו יין נסיכם שנתנסך יין לעבודה זרה בפירוש אין מבטלין לכתחלה, ולא דמי למוקצה שגזרו משום הוצאה, שאין דומה לו. והוצרכתי לפסוק מפני שרבינו שב"ט פסק וזה לשונו הכא מיקלי קלי לאיסורא מהכא שמעינן דבדרבנן היכא דליתא לאיסורא בעיניה שמבטלין אותו לכתחלה, ואיסורא דאורייתא אין מבטלין אפילו ליתא לאיסורא בעיניה. ואין נראה לי, דפירוקא דא היינו משום שיש לו מתירין. ובהילכות ביטול ביבמות פירשתי דברים הללו. ורבינו שמואל [ברבי מאיר] פסק במידי דאכילה אין מבטלין דבר האסור כגון תרומה שנפלה לפחות ממאה, שעל זה נישנה במסכת תרומות וכן איסור שנפל לקדירה לפחות מששים. אבל גבי עצים בתנור מותר, וכן סכך דסוכה [תנן] בהדיא שמבטלין לכתחלה בסכך כשר, דתנן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם היו נתונים שתי נותנו [סכך כשר] ערב ומעדיף ובסוכ' פירשתי להך מילתא.
